השכרות רכב שלמה(1987)בע"מ נ' שוויקי ואח'

פסק דין

1.תביעה כספית הוגשה לתשלום פיצוי לתובעת, בגין נזקים שניטען שנגרמו לרכב שבבעלותה בתאונת דרכים בה היה מעורב הנתבע 1 ואחראי לה , בעת שהנתבע 1 נהג ברכב הפוגע, שבבעלות ו/או באחריות של הנתבעים 2 ו-3 או מי מהם (להלן-"רכב הנתבעים").

הנתבע 1, שלח הודעה לצדדי ג' 1 ו-2 בהיותו עובד של צד ג' 2 בקרות התאונה ובהיות צדדי ג' אלו , הבעלים או האחראים לרכב הנתבעים. כמו כן, נשלחה הודעה לצד ג' 3 , המבטחת של רכב הנתבעים ומאוחר יותר, צדדי ג' צורפו כנתבעים.

התביעה וההודעה כנגד הנתבעת 4 , צד ג' 3 , נדחתה בהסכמת הצדדים לפי החלטתו של סגן הנשיא ש' פיינברג מיום 18.1.10 וביום 22.3.11 הוריתי על מחיקת התביעה כנגד הנתבע 2 ובהתאם לכך, נמחקה ההודעה כנגדו.

טיעוני הצדדים:

2. התאונה התרחשה ביום 16.11.05 בצומת אלמוג. התובעת טוענת כי הנתבע 1 שנסע מאחורי רכבה , לא שמר מרחק מרכבה והדף אותו לעבר רכב שנסע לפני רכבה. כתוצאה מכך נגרמו נזקים לרכבה, בחזית הקדמית והאחורית ובדופן שמאל והרכב, הוכרז כאובדן להלכה (חוות דעת של שמאי מטעם התובעת צורף כנספח לכתב התביעה).

3. הנתבע 1 טען כי הוא עבד בהובלות כשכיר אצל צדדי ג' 1 ו-2 , שהרשו לו לנהוג ברכב והציגו בפניו מצג לפי פוליסת הביטוח לרכב , מכסה את השימוש שלו בו. בדיעבד, הוברר לו כי צדדי ג' 1 ו-2 הטעו אותו ונימצא לפי הודעתה של הנתבעת 4 כי לא היה כיסוי ביטוחי עבורו מחמת גילו. לפיכך, שלח הנתבע 1 הודעה לצדדי ג' 1 ו-2.

4. הנתבע 3 ,צד ג' 2, הכחיש כי הוא נהג ברכב הנתבעים וכי הוא בעליו. לפיכך טען כי לא קיימת כל יריבות בינו ובין התובעת שכן, הנתבע 1 הוא מי שנהג ברכב. לאור זאת, אין הוא אחראי לטעמו על הרכב בשעה שהוכח כי הנתבע 1 נהג בו , כאמור בסעיף 27 ב. לתקנות התעבורה ומשהוגש כתב אישום כנגד הנתבע 1 עקב התאונה.

5.בישיבה מיום 22.3.11 הושג הסדר דיוני לפיו, עותק כתב האישום ופסק הדין שניתן בתיק התעבורה כנגד הנתבע 1 בגין התאונה יוגש ולאחר מכן, תעמוד לנתבע 3 הרשות לבקש לקבוע ישיבת הוכחות לנוכח טענתו בדבר אשם תורם בגין שלבים אחרים של התאונה, ככל שלא התבררו במסגרת תיק התעבורה. אם לא תתבקש ישיבת הוכחות, יינתן פסק דין על פי כתבי הטענות ללא שמיעת עדים בהסתמך על ההכרעות שנקבעו בת.א. 1060/07 בפסק דין שניתן ע"י כב' השופטת א.שניידר בנוגע לתאונה ופסק הדין בתיק התעבורה.

6. במועד שנקבע להוכחות, התייצב ב"כ התובעת והודיע כי הצדדים מבקשים שיינתן פסק דין ללא שמיעת עדים , על בסיס החומר המצוי בתיק לפי ההסכמה הדיונית האמורה לעיל.

7. התביעה במסגרת ת.א. 1060/07 (להלן-"התביעה הקודמת") הוגשה ע"י המבטחת על רכב אחר שניזוק כתוצאה מפגיעה ברכבו ע"י רכבו של הנתבע 3 בו נהג הנתבע 1. בתביעה הקודמת טען הנתבע 1 כי רכב הנתבעים הוא בבעלות רשומה של הנתבע 3 אשר שותף לרכב ביחד עם הנתבע 2. הוא עצמו, הועסק כנהג שכיר ע"י הנתבע 2 והוצג בפניו מצג ע"י הנתבעים 2 ו-3 לפיו קיים כיסוי ביטוחי לנהיגתו ברכב . בהתאם לכך, שלח הנתבע 1 הודעה לצדדי ג' במסגרת התביעה הקודמת, כנגד הנתבעים 2 ו-3 שבפני.

8.כב' השופטת א' שניידר שמעה את עדויות הנהגים וכן את עדותו של הנתבע 3 ועיינה בתיק המשטרה ובפסק הדין שניתן בת.ד 2595/06 (להלן-תיק התעבורה") שהוגש כנגד הנתבע 1 (כתב אישום ופסק הדין הוגשו לעיוני לפי החלטתי). בפסק הדין בתביעה הקודמת, נדחתה גרסתו של הנתבע 1 לפיה נהג הרכב המבוטח על ידה נפגע בתאונה קודמת שארעה עובר לתאונה בה היה מעורב הנתבע 1 ונקבע, כי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבע 1.

בנוסף נקבע בפסק הדין שניתן ע"י כב' השופטת שניידר כי הנתבעים 2 ו- 3 שבפני, נושאים באחריות לתאונה כמעסיקיו ושולחיו של הנתבע 1 (סעיפים 11-13 לפסק הדין שניתן ביום 15/11/09).

9.לאור האמור, קיים מעשה בית-דין והשתק פלוגתא בפסק הדין שניתן בתביעה הקודמת, ת.א. 1060/07 , לפיו האחריות לתאונה מוטלת על הנתבע 1 ובדבר אחריותו של הנתבע 3 לנזקים בגין התאונה. מעיון בכתב האישום שהוגש כנגד הנתבע 1 בת.ד. 2595/06 ובהודאתו במיוחס לו על פי כתב האישום כאמור בפרוטוקול הדיון בתיק התעבורה וכן בפסק הדין שניתן כנגדו ביום 11.2.06, עולה כי אחריותו של הנתבע 1 נקבעה בתיק התעבורה בנוגע לשלבי התאונה השונים. הן בפגיעה ברכב בו נהג מר אלחנרדו ( שרכבו היה מבוטח ע"י המגן חב' לביטוח בע"מ, התובעת בתביעה הקודמת) והן בנוגע לפגיעה ברכבה של התובעת שבפני (כאמור בסעיף 2 לכתב האישום). כך גם, לפי כתב האישום נימצא כי לאחר הפגיעה ברכבה של התובעת, ניזוקו רכבים אחרים מחמת נסיעתו הרשלנית של הנתבע 1 , שעניינם אינו בפני (כאמור בסעיף 3 לכתב האישום).

10. בנסיבות אלו, לאור פסק הדין בתביעה הקודמת ובתיק התעבורה ומשלא הובאו ראיות ע"י מי מהנתבעים להוכחת אשם תורם של נהג אחר לתאונה, אני קובעת כי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבע 1. כך גם, קיים מעשה בית דין בפסק דין חלוט בנוגע לאחריותו של הנתבע 3 לתאונה, כאמור בסעיף 14 בפסק הדין בתביעה הקודמת ומבלי שהנתבע 3, שלח הודעה לצד ג' , כנגד הנתבע 2 (בין בתביעה שבפני ובין בתביעה הקודמת).

11.התובעת, הגישה חוות דעת של שמאי להוכחת נזקיה וב"כ הנתבע 3 , ויתר על חקירת השמאי וכך גם ב"כ הנתבע 1 , לא ביקש לחקור את השמאי ולא הוגשה ע"י מי מהנתבעים חוות דעת נגדית.

לפיכך, הוכח כי נזקי רכבה של התובעת לאחר קיזוז בגין שרידים, הם בסך של 62,490 ₪ ובצירוף 1230 ₪ בגין שכר טרחת שמאי.

12.לאור הודעת התובעת מיום 1.5.11 לפיה היא מבקשת לחייב את הנתבע , אבו הדואן אסמעיל (הנתבע 3 ) במלוא סכום התביעה ולפי אחריותו של הנתבע 3 לתאונה, בגין יחסיו עם הנתבע 1 כאמור בפסק הדין בתביעה הקודמת, אני מחייבת את הנתבע 3 בתשלום לתובעת בסך של 64,120 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה ממועד הגשת התביעה ועד יום התשלום בפועל.

כמו כן, אני מחייבת את הנתבע 3 בתשלום הוצאות משפט לתובעת וכן בשכר טרחת עו"ד בסך של 8,000 ₪.

13.לאור קביעותיי בחיובו של הנתבע 3 בתשלומים לתובעת, אין להורות על שיפוי לשולח ההודעה. איני עושה צו להוצאות כנגד צד ג' 2 , למרות שההודעה נשלחה כדין לאור היחסים ביניהם, בהתחשב במועד מתן פסק הדין בתביעה הקודמת, לאחר הגשת כתב ההגנה ומשלוח ההודעה לצד ג' 2 , מבלי שהוטרח לנהל את ההליך כנגד צד ג' 2.